הרפס זוסטר – שלבקת חוגרת

מדובר בזיהום נגיפי, הנגרם על ידי אותו נגיף, אשר גורם אבעבועות רוח. כל אדם שחלה באבעבועות רוח עלול לפתח שלבקת חוגרת. הנגיף גורם האבעבועות נשאר רדום או בלתי פעיל בחלק מסיבי העצב בגוף, ורק כאשר הנגיף מתעורר לפעילות מתפתחת מחלת השלבקת (הזוסטר). רק כ20%- מהאנשים שסבלו מאבעבועות רוח יחלו בשלבקת בזמן כלשהו בחייהם. למרבה המזל, מרבית האנשים יפתחו שלבקת רק פעם אחת במהלך חייהם.

עדיין לא ברור מה גורם לנגיף ל"התעורר" או לפעול מחדש באדם בריא. יתכן כי חולשה זמנית במצב החיסון (יכולת הגוף ללחום כנגד זהום) גורמת לנגיף להתרבות ולהתקדם לאורך סיבי העצב כלפי העור. גם ילדים עלולים ללקות בזוסטר, אך הוא נפוץ יותר באנשים מעל גיל 50. מחלה, טראומה, חבלה ומצבי דחק (סטרס) עלולים לגרום להתפרצות שלבקת.

אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת מצויים בסיכון גבוה ללקות בשלבקת. הם עלולים ללקות בצורות הקשות ביותר של המחלה. מצבים שונים גורמים לדיכוי מערכת החיסון. חולים בסרטן דם (לויקמיה) או סרטן קשריות לשד (לימפומה) וכן חולי AIDS (תסמונת כשל חיסוני נרכש) הם חולים הסובלים מדכוי במערכת החיסון. חלק מהטיפולים הרפואיים כמו כמותרפיה או קרינה לסרטן, תרופות הניתנות למניעת דחייה של איברים מושתלים, ותכשירי קורטיזון, הניתנים לתקופות ארוכות, עלולים להחליש את מערכת החיסון.

מה התסמינים (סימפטומים) של שלבקת (זוסטר)?

הסימפטום הראשון הוא כאב צורב, עקצוץ (תחושת הליכה של נמלים על העור) או רגישות יתר מוגזמת המוגבלת לאזור מסוים בעור בצד אחד של הגוף. מצב זה עלול להתקיים יממה עד 3 ימים לפני הופעת הפריחה באותו מקום. כמו כן יתכנו חום גבוה או כאבי ראש.

תוך זמן קצר מופיעה פריחה הכוללת קבוצות של שלפוחיות אשר דומות מאוד לאבעבועות רוח. השלפוחיות קיימות במשך 2-3 שבועות. השלפוחיות מכילות בתחילה נוזל צלול אך בהמשך הן הופכות בעלות תוכן מוגלתי או דמי לפני שנוצר גלד. בשלב זה הן נעלמות. הכאב עלול להמשך זמן רב יותר. יתכנו גם מצבים של כאב אופייני לשלבקת ללא הופעת שלפוחיות או שלפוחיות ללא כאב - אך מצבים אלה נדירים יחסית.

מה חומרת הכאב?

עוצמת הכאב בדרך כלל כה חמורה, שמחייבת את הרופא המטפל לרשום משככי כאבים (כדורים או זריקות).

היכן מופיעים נגעי השלבקת בגוף?

שלבקת נפוצה בעיקר על פני הגו והעכוזים. היא עלולה להופיע בפנים, בזרועות ואף ברגלים אם עצבים באזור זה נגועים.

דרוש מעקב וטפול קפדני אם השלפוחיות מופיעות בעיניים כי יתכן נזק קבוע לעין. שלפוחיות בקצה האף עלולות להיות סימן מקדים למעורבות של העין. רופא העור בדרך כלל מפנה חולה כזה לבדיקת רופא עיניים מומחה.

מהם הסבוכים של זיהום בשלבקת?

כאב מקומי אחרי השלבקת (נוירלגיה פוסט הרפטית) הינה כאב קבוע או תקופות של כאב שנמשך אחרי שהעור החלים (הפריחה חלפה). הכאב עלול להמשך חודשים ואף שנים אחרי הפריחה והוא נפוץ יותר באנשים זקנים. שימוש בתרופות כנגד הנגיף בשלבים המוקדמים של השלבקת עלול למנוע סיבוך זה.

זהום חיידקי של השלפוחיות עלול לעכב את הריפוי. אם הכאב והאודם מתגברים או מופיעים שנית יש לפנות שוב לרופא העור. יתכן צורך במתן טיפול אנטיביוטי כנגד החיידקים הגורמים לזיהום.

סיבוך נוסף שיתכן הוא התפשטות הזיהום הנגיפי של השלבקת לכל הגוף או לאברים פנימיים. סיבוך זה עלול לקרות גם באבעבועות רוח, ומופיע בעיקר בחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

כיצד מאבחנים (זוסטר) שלבקת?

האבחנה מתבססת על מראה שלפוחיות ותלונות החולה על כאב שקדם להופעת הפריחה בצד אחד בלבד של הגוף. רופא עור יכול לאבחן את המחלה ע"י גרוד תאי עור משלפוחית על גבי זכוכית נושאת לצורך בדיקה. החומר נבדק במיקרוסקופ לצורך איתור שינויים אופייניים לפגיעת נגיף השלבקת. אם קיים ספק לגבי האבחנה, ניתן לשלוח נוזל משלפוחית לצורך בדיקה מיוחדת במעבדה (תרבית).

האם יש לבדוק את החולה לגבי קיום מחלה חמורה יותר שגרמה הפרעה בפעילות מערכת החיסון והביאה להופעת השלבקת?

מרבית החולים עם שלבקת חוגרת הם בריאים פרט למחלה זו. אולם, החולה צריך לידע את הרופא לגבי שאר מחלותיו וכן אם קימת אפשרות שנחשף לנגיף הAIDS- . מצב זה יכול להשפיע על הטיפול. הרופא ישאל שאלות לגבי עברו הרפואי ויכול להזמין בדיקות נוספות כמו צילום חזה ובדיקות דם כדי לשלול קיום בעיות אחרות.

האם שלבקת חוגרת היא מחלה מדבקת?

הנגיף אשר גורם לשלבקת חוגרת (זוסטר) עלול להדביק רק אנשים שלא חלו באבעבועות רוח. אדם כזה שנחשף לחולה שלבקת חוגרת יחלה באבעבועות רוח (לא יחלה בשלבקת חוגרת). שלבקת חוגרת (זוסטר) הינה מצב בעל פוטנציאל פחות לגרום הדבקה לעומת אבעבועות רוח. חולים בשלבקת חוגרת יכולים להעביר את המחלה רק אם השלפוחיות פקעו. ילודים או אנשים בעלי דיכוי חיסוני מצויים בסיכון גבוה לפתח אבעבועות רוח מחולה עם שלבקת חוגרת (זוסטר).

רק לעתים רחוקות חולים בשלבקת חוגרת נזקקים לאשפוז.

האם יש הצטלקות כתוצאה מהמחלה?

ההצטלקות קוראת רק אחרי זיהומים קשים, כמו בחולים עם דיכוי חיסוני, בקשישים או בחולים שבהם השלפוחיות הזדהמו.

מה הטיפול?

שלבקת חוגרת נעלם מעצמו תוך מספר שבועות ובדר"כ אינו חוזר. משככי כאבים וקומפרסים קרים מסייעים בייבוש השלפוחיות. אם מזהים את המחלה מוקדם, ניתן לתת תכשירים נוגדי נגיף דרך הפה על מנת להפחית את הפרשת הנגיף ואת משך הנגעים בעור. תכשירים אלו ניתנים באופן שגרתי במקרים קשים של שלבקת חוגרת - במעורבות של עין או במקרים עם דיכוי חיסוני.

במקרים מסוימים התכשירים עלולים לגרום כאבי ראש, כאבי בטן או סחרחורות. עדיף לקחת את הטיפול התרופתי מוקדם ככל האפשר. תרופות אלה אינן מונעות נוירלגיה פוסט הרפטית (כאבים מקומיים אחרי הפריחה) אך הם עלולים לקצר את משכם.

סטרואידים, לעתים בשילוב עם תכשירים נוגדי נגיף, משמשים לעתים בזיהומים חמורים, כמו בעיניים או על מנת להפחית את הכאב.

כאב מקומי אחרי המחלה (נוירלגיה פוסט הרפטית) ניתן לטיפול באמצעות תרופות הניתנות דרך הפה בלילה ובמשככי כאב במשך היום. התכשירים הללו קרויים נוגדי דיכאון ונוגדי אפילפסיה אך הם משמשים לטיפול במצבים מכאיבים אחרים.

משחה המכילה קפסאיצין, נגזרת של פלפל מועילה לחלק מהאנשים. המשחה נמרחת על האזורים הכואבים בעור 3 עד 4 פעמים ביום והכאב פוחת בהדרגה במשך שבוע עד 3 שבועות.

האמור לעיל מהווה מידע חלקי וכללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי